תודעה ויצירת מציאות
חוק המשיכה התקלקל או משהו?!
חשבתי לאחרונה כמה כולנו מבקשות המון, בכל תחומי החיים וכל הזמן,
לחלקנו יש אפילו לוח חזון מהמם עם המון תמונות צבעוניות ועדיין – קיים הפער הצורם והגדול,
בין מה שאנחנו באמת רוצות למה שמופיע מולנו.
אז הייתי החודש בכנס מטורף על תדרים ומציאות, הנשמה שלי עפה שם והיד כתבה כל כך הרבה,
אחת הנקודות שמרגישה לי מדויקת להיום היא נקודת הקלות = ease.
התרגלנו למאבק.
בזיעת אפך תאכל לחם.
גדלנו על ערכים של התמדה, מסירות, לחצוב בסלע עד שיגיעו המים.
אבל האם באמת צריך ליצור את רוב הדברים באמצעות קושי? זה הוכיח את עצמו עד כה?
מה אם כל מה שאנחנו אמורים לעשות זה לדעת מה אנחנו רוצות,ולהתנדנד?
זאת אומרת,
בוודאי שיהיה רגע שנתבקש לקום מהנדנדה ולעשות משהו אבל זה יהיה מתוך מוטיבציה פנימית והשראה.
המסקנה הברורה שלי מהכנס של אסתר היקס האגדית,
שלהיות עם בקשה בלב ותדר מתנגד (פחדים,חוסר אמונה, אובר דואינג) – זו הדרך הסלולה ביותר לתסכול ולמחסור ובעיקר,
זה מחבל לנו בענק. היקום יעניק לנו את כל מה שנרגיש בתוכנו, בן אם זה מה שאנחנו באמת רוצות או ההפך מזה.
אז העבודה האמיתית שלנו:
לבקש ואז ללכת למצוא דרך להיות הכי שמחים שניתן דרך כל אמצעי, ואז ורק אז, לפעול.
אני הלכתי להתנדנד לי קצת
מה איתכם?